<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רב חייא מהורמיז דארדשיר</h1>
<h2>דף כג:</h2>
גרס' בחזקת הבתים [ב"ב נ"ב ע"א] בגמרא ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב, אמר רב יוסף ואפילו חלקו, רבה אמר חלקו לא אמר רב ירמיה מדפתי עבד רב פפי עובדא חלקו לא, אמר רב נחמן בר יצחק אישתעי לי רב חייא מהורמיז דארדשיר דאישתעי ליה רב אחא בר יעקב משמיה דרב נחמן בר יעקב חלקו לא והילכתא חלקו לא, תניא נמי הכי בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם, יש לעיין על הל' זו ולשאול אם הל' בכל מקום כרבה כשחולק על רב יוסף בר משדה עניין ומחצה, למה הוצרך בעל התלמוד לכל עדיות הללו וגם לפסוק הל' ולהביא הברייתא כיון דקיימא לן בכל מקום כרבה פשיטא דהכא נמי כרבה, על הברייתא שמביא אין לתמוה דזו שיטת התלמוד בכל מקום תניא כפלוני אע"ג דהילכת' כוותיה אלא פסק הל' למה לי. וברייתא זו עיקרא התם בגמרא (עדים) [אומן] אין לו חזקה דגרסי' ת"ר אומן אין לו חזקה וכו' עד בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן ככל אדם, ופרכינן התם בשלמא בן שחלק איצטריך סד"א אב לבן אחולי אחיל קמ"ל דלא וכו' ותימ' דלא מסיים נמי ובן לגבי אב נמי איצטרי' סד"א משום כיבוד אב שתיק קמ"ל דאיבעי ליה למחויי והוי חזקה דהא כיון דפליגי במס' קידושין פ"א [ל"א ע"ב] איזהו כיבוד מאכיל ומשק' ומיבעי' לן משל מי ופליגי איכ' למ"ד משל בן ואיכ' למ"ד משל אב ובפ"א דקידושי' ירושלמ' [ה"ז] ובנדר' ירושלמ' פ"ר אליעז' [פ"ט ה"א] משמ' דכופין את הבן לזון את האב ובפ' נערה שנתפתתה [כתובות מ"ט ע"ב] א"ר אולא ואיתימא רשב"ל באושא התקינו הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונין מהן, ואע"ג דלית הילכתא הכי מ"מ צריכותא הוה ליה לבעל התלמוד לאשמועינן. ותו דקא מסקינין הכא מהו דתימא אבא לגבי ברא אחולי אחיל קמ"ל דלא מחיל. ובפ' יש נוחלין [ב"ב קל"ו ע"א] בפלוגתא דר' יוחנן ורשב"ל מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח ורשב"ל אמר קנה לוקח ופלוגתייהו בקנין פירות אי כקניין הגוף דמי או לא ופרכינן התם והא אפליגי בה חדא זימנא המוכר שדהו לפירות וכו' עד אמר לך ר' יוחנן אע"ג דבעלמא קניין פירות כקנין הגוף דמי והכא איצטריך סד"א אבא לגבי ברא מחיל קמ"ל ורשב"ל אמר לך אע"ג דבעלמא קניין פירות לאו כקניין הגוף דמי הכא איצטריך סד"א כל לגבי נפשיה אפי' במקום בריה נפשיה עדיפא ליה קמ"ל דבריה עדיף ליה מנפשיה וקיימא לן כרשב"ל בהא, וא"כ קשה ומצאתי קוש' זו והתירוץ דבמקום כתיבא הוא דאמרינן הכי אבל מסתמא אף רשב"ל מודה דנפשה עדיפא ליה מבריה. ובפ' (מציאת האשה) [האשה שנפלו] גרסי' בכתובו' [ע"ח ע"ב] ההיא איתתא דאברחתינהו לניכסה מגברא כתבתינהו לברתה אינסיבא ומיגרשה אתא לקמ' דרב נחמן קרעיה רב נחמן לשטרה וכו', עד הכי אמ' רב חנילאי בר אידי אמ' שמואל אני מורה הוראה אני אם יבא שטר מברחת לידי אקרעיניה א"ל רבא לרב נחמן טעמ' מאי לא שביק איניש לנפשיה ויהיב לאחריני ה"מ לאחריני אבל לברתה יהבה, לשון קושיא היא, א"ל אפילו במקום ברתה נפשה עדיפא ליה, ואפילו רשב"ל מודה בכתיבה כזו כיון דמעיקרא גליא דעתה דמשום גברא כתבה לא קנתה וכן כל מבריח נכסיו מיהו (וקא') [דוקא] במקום שלא שייר בעצמו כלום כדאית' הת' ובפ' מי שמת [ב"ב ק"נ ע"ב] חמשה צריכ' שיכתבו כל נכסיהן ומברחת אחת מהם במקום שלא כתב מהיום לכשארצה אבל אם כתב לכשארצה אפי' שייר ואע"ג דאמרי' דאפי' לגבי בריה נפשיה עדיפא ליה דוקא במקום מתנה כגון כל אילו שכתבנו אבל לעניין שיעבוד ערבות דכתובה אע"ג דמסקינ' בגיטין [מ"ט ע"ב] ובערכין [כ"ג ע"ב] ובשלהי בבא בתרא [קע"ד ע"ב] ערב דכתובה לא משתעבד, א' ערב דכתובה אם לבן משתעבד כדמסקינ' גבי משה בר עצרי דהוה ערב לכתובת רב הונא בנו ומסקינ' דאבא לגבי ברא שעבודי משעבד נפשיה. הטעם (כיון שעל האב להשיא בנו ודאי מטעם) כיון שעל האב להשיא בנו ודאי משעבד נפשיה, וי"ל ואפי' בזוג שיני שכבר אינו חייב מ"מ אזלינ' בתר אומדנא דניחא ליה בתקנת בנו ולא גרע אצל בנו בערבות כתובה מערב דעלמ' אצל נכרי בירושל' דחזקת הבתי' [פ"ג ה"ה] בגמרא השותפי' והאריסי' אין לאיש חזקה בנכסי אשתו בחיי אשתו אבל לאחר מיתת אשתו יש לו חזקה ולא לאשה בנכסי בעלה בחיי בעלה אבל לאחר מיתת בעלה יש לה חזקה, ולא לאב בנכסי הבן בחיי הבן אבל לאחר מיתת הבן יש לו חזקה ולא לבן בנכסי האב בחיי האב אבל לאחר מיתת האב יש לו חזקה. והירושלמ' משמ' כרב יוסף היל' הוצרך לקבוע הל' כרבה ולהביא בריית' דבן שחלק לסייעתיה דרבה.
